חזרה לדף הבית חזרה לדף הבית
תפריט הוסף למועדפים תפריט צור קשר תפריט
אודות
תפריט
חברה וחינוך
תפריט
תרבות ופנאי
תפריט
ענפים ועסקים
תפריט
פנימי לחברים
תפריט
ספר מבקרים/Guest Book
» חגיגות שער הגולן ה- 80
» מה בחצר
» פרוייקט תיעודי לכבוד חגיגות ה-75
» גלריית תמונות
» דמויות ויוצרים בקיבוץ
» היסטוריה
» הקיבוץ כיום
» "מכתבים מלאוקדיה"
» חדש - ישן בעריכת עודד פרקר
» כתבו עלינו בעיתון...
» יומן אישי
» יזכור
» דפי נפטרים
אודות | יזכור
ארנון צור
 
נולד: כ"א תשרי תש"ט, 24.10.1948
נפטר מפצעיו: י"ב כסלו תש"ל, 22.11.1969
נפצע בהיתקלות עם מארב מצרי ליד התעלה, מצפון לקנטרה, ב-6.11.69 בזמן מלחמת ההתשה.
 
ארנון נולד בשער הגולן בעיצומה של מלחמת השחרור. הוא למד בבקעת כנרות שבעמק-הירדן ובעודו נער התהלך בשבילי המוסד החינוכי ועל כתפיו הצעירות נשא את עול ההדרכה של קן "השומר הצעיר" בטבריה. היה לו כישרון לציור (בעזבונו נותרו הרבה ציורי שמן ורישומים) ובלבו להט של אמן יוצר, אך יחד עם זאת ניחן בתבונה של אדם רב נסיון ובעל תושיה.
ארנון גויס לצה"ל באוגוסט 1967. הוא הצטיין בקורס מ"כים ובקורס קצינים והתבלט כמפקד לדוגמא וכלוחם אמיץ. בחיי יום-יום וברגעי חירום של פעולה הצטיין במסירות נפש ורעות למופת. את תפקידיו היה ממלא בשלימות ובתושיה. בסוף חודש חשון תש"ל נפצע ארנון בהיתקלות במארב גדול של חיילים מצריים באזור קנטרה, ליד תעלת סואץ. הוא צפה מראש את ההיתקלות הזאת והלך לקראתה בראש מורם וגאה ובאומץ לב. ביום י"ב בכסלו תש"ל, 22.11.1969 כעבור שבועיים בערך, מת סגן ארנון מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשער-הגולן.
מפקד היחידה כתב במכתב תנחומים להוריו: "ארנון יצא מוכן להיפגש פנים אל פנים עם האויב... בחילופי היריות היה ארנון עירני ובוטח, הורה לפנותו אחרון ולחבוש קודם את יתר הפצועים... ידעתי שפצעיו אנושים אך האמנתי שהצור שבארנון יוכל להתגבר על הבלתי אפשרי... מיומו הראשון עשה ונתן את כל יכולתו. מצאנו בו 'צבר' בן ההתיישבות העובדת, שאת המלה 'שליחות' לא היה צורך להסביר לו. מהר הכרנוהו כאדם נמרץ, מלא אחריות ויוזמה, חייל בעל כושר בלתי רגיל. היה בו משהו מיוחד, שקשה אולי להגדירו: אולי זה היה חן, אולי טוב-לב, או חביבות, ואולי כל אלה יחד חברו בו והיו לחיוך אין סופי. חבריו העריצוהו... חזיתי לו עתיד גדול ביחידה... כאשר ביקרתי אצלו אחרי תקופה של מספר ימים לרדתו לקו התעלה ומצאתיו מאושר, נדמה לי שכאן עברה עליו התקופה המאושרת בחייו. כאן ידע ארנון שהוא עלול להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר לקצין כמותו. הוא הפליא לעשות הכל בתקופה הקצרה שבה זכה להיות קצין. כאן התגלה ארנון המחנך, בעל שיעור הקומה, דוגמה ומופת של קצין, המוכן להתנדב לכל משימה... רוח חיים חדשה נכנסה בפלוגה, מנהיגות צעירה, שהתעלתה מעל ומעבר לתחום חובותיה... ארנון אהב את החיים, אך ידע מה מחירם וידע שאין חיים ללא תשלום מחיר... דמותו של ארנון תישאר הדמות של הלוחם האגדי, שעל ברכיה נחנך דורות של לוחמים". במכתב הערכה ששלח למשפחה, כתב אלוף פיקוד הדרום: "בבוקר ביום 6 בנובמבר 1969, היה סגן ארנון מפקד סיור בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תוך כדי הסיור, כאשר ארנון בלווית סייר נעו ברגל קדימה לבדיקת הדרך, נתקלו לפתע במוקשים ובו באותו זמן גילו כוח אויב במארב על הסוללה. כשנתגלה המארב קפץ ארנון לשוחה, פתח באש וזרק רימונים על חיילי האויב. תוך כדי פתיחה באש הספיק אף להזהיר את אנשי הסיור, שהיו מאחוריו, שלא לעלות על המוקשים. אומץ לבו, דבקותו במשימה, עד כדי סיכון חייו, ופעולתו המהירה מנעו קורבנות נוספים וסיכלו את תכניות מארב האויב".
חוברת בשם "ארנון" יצאה לאור ועיקרה מכתבים משלו ומבחר ציוריו; יותר מעשרים ציורי שמן ועשרים רישומים מעשה ידיו הוצגו בתערוכות זיכרון, שערכו לשמו במקומות שונים: בבית אורי ורמי נחושתן באשדות-יעקב מאוחד, בבית ישראל ווילפריד שבקיבוץ "הזורע", בקבוצת דגניה ב', ב"בית ציוני אמריקה" בתל-אביב ובבית "יד לבנים" בפתח-תקוה; בדו-הירחון של המועצה האזורית עמק-הירדן "כנרות", נכללו דברים לזכרו.
Site by ITdesign - בניית אתריםEtsuv. Creative Group