חזרה לדף הבית חזרה לדף הבית
תפריט הוסף למועדפים תפריט צור קשר תפריט
אודות
תפריט
חברה וחינוך
תפריט
תרבות ופנאי
תפריט
ענפים ועסקים
תפריט
פנימי לחברים
תפריט
ספר מבקרים/Guest Book
» חגיגות שער הגולן ה- 80
» מה בחצר
» פרוייקט תיעודי לכבוד חגיגות ה-75
» גלריית תמונות
» דמויות ויוצרים בקיבוץ
» היסטוריה
» הקיבוץ כיום
» "מכתבים מלאוקדיה"
» חדש - ישן בעריכת עודד פרקר
» כתבו עלינו בעיתון...
» יומן אישי
» יזכור
» דפי נפטרים
אודות | יזכור
ישי אבני
בן אורצ'ה ורפאל אבני
 
נולד: ה' סיון תרצ"ז, 16.6.1937
נפל: כ"ד אייר תשי"ח, 14.5.1958 בעת שרותו הצבאי
 
בן רחל ורפאל. נולד ביום ז' בתמוז תרצ"ז (16.6.1937) בשער-הגולן.
סיים את לימודיו במוסד החינוכי "בקעת כנרות". ביום כ"ד באייר תשי"ח
(14.5.1958) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בשער-הגולן.
 
***
היתכן? הכך זה נגמר? ואולי אני טועה? או ש... חלום היה זה? הרי רק אתמול נפגשנו, היתכן כי יום אחד, יום ככל הימים והכל גז והתנדף כעשן?
עוד אזכור לילה זרוע כוכבים. הכל נדם וישן, והמרחב הרחב כאילו נושם נשימה עמוקה ומקוטעת כנשמת החולה. והלילה השחור, הנצחי והבלתי-ידוע חבק בזרועותיו את היקום סביב. מרחוק נשמע קול נוגה של יללת תן שהלך והתפשט במרחב הלילה ונמוג.

ומהצד שכנגד עונה לעומתו אחר והקול צורמני וחד, אולם עצוב עד מאד. והנה הוא כאילו קיבל תשובה והקול הזה דק וחצוף, ורגע נדמה שהלילה הפך למעין מועדון לילה אשר בו מתנהלת שיחת תנים. והקולות הבודדים התמזגו ליללה אחת גדולה ולפתע נפסקו. ואחריהם שוב התמשך הקול הבודד ולבסוף גם הוא נדם.
רוח קיצית חמה מזדחלת לאטה בין עצי הבננות, והעלים כאילו התלחשו לקול משב הרוח ויצפנו דבר סוד, והרוח לא שעתה לדבריהם ותמשיך בדרכה הלאה.
בתעלה שבצד הכביש מזמרות הצפרדעים את שירן הקבוע והידוע והן שמחות ועליזות ומממלכתן עולה קול שאון ורעש והמולה כי הלילה הוא יומן.
על הכביש חלף אוטו וטרטורו נבלע באפלת לילה. מרחוק נראו אורות קיבוץ רחוק והאורות קורצים לך וכאילו יבקשו להגיד דבר-מה או לספר, אולם האורות רחוקים עד מאד והקול לא יגיע.

בצד מזרח החווירו השמים ואור נוגה השתפך על פניהם השחורים והוא - הירח הקטע אשר מישהו כאילו נגס ממנו חתיכה עלה וביצבץ מאחורי ההרים, והוא עולה ועולה ושופך את אורו וכבודו סביב, והוא כאילו מתנשא מעל כולם מעלה-מעלה. והנה הוא צוחק, משתובב, משחק משחק מחבואים עם העננים הצחורים, משתובב ומשחק. חליפות יתגלה וייעלם, והנה הוא נכנס מתחת לעב קטנה שהוארה באור לבן וחיוור ולאחר מכן השתרר חושך, ועוד רגע והוא יוצא ממחבואו ושופך את אורו וכבודו סביב.

בצד הכביש שדה גדול והשדה חרוש תלמים והתלמים ארוכים מאד. השדה כאילו שקוע בתרדמה עמוקה והוא כאילו חושב מחשבות. והכל רוחש חיים אשר לא ידעתם ולא תדע פשרם, חי, רועש וגועש, לא מובן ומפחיד.

ואני האדם, עזוב ויתום בתוך הלילה הגדול, נראה פירור לחם שלהקת דרורים עטה עליו לבלעו, קטן וחלש וחסר-אונים לעומת האפלה.

(מתוך סיפור: נעורים")
Site by ITdesign - בניית אתריםEtsuv. Creative Group